חדשות

זכרונות מגדי: דברים לזכרו מן אירוע חשיפת פינת ההנצחה, בית מכבי - 5.12.2009

טללית ריינגולד, אלמנתו:
" היכרותי את גדי בשנת 1970 היתה שזורה בפעילותו במכבי ראשל"צ כדור יד. באותה תקופה למדתי להכיר את עולם הכדוריד, המושגים הקשורים בו כגון: פאול, פנדל וכמובן- דרבי. ימי הדרבי היו סוערים וגזלו מגדי הרבה משאבים.
השחקנים, הקבוצה ועתידה הטרידו את מנוחתו הן בביצועים במהלך המשחק והן הדאגה לדור ההמשך והקמת בית הספר לכדור יד. גדי טען אז כי " הילדים והנוער הם העתיד של הקבוצה" והשקיע בכך זמן והרבה עבודה.

אליפות העולם לסטודנטים התקיימה בצ`כיה בשנת 1971. גדי השתתף בטורניר במסגרת נבחרת אס"א ישראל וחזר הביתה 10 ימים לפני נישואינו.

לידתה של ביתנו הבכורה יערה, הייתה בעיצומו של משחק דרבי בין הפועל ומכבי ראשל"צ בתאריך 19.9.1973. באותה תקופה לא ידעו עדין לזהות את מין העובר וגדי קיווה לבן. במחצית הוא שמע שנולדה לו בת, הניצחון כמעט אבד למכבי, אבל רק כמעט... החברה` ממכבי הציעו אז לקרוא לה "דרבינה.


גדי בחיק משפחתו

" זכורים לי המשחקים בבית מכבי הישן, הנסיעות למשחקי חוץ עם חניה בפונדק אסא אחרי המשחק, האווירה, הבדיחות והשמחה ששרו בקבוצה שכל שחקניה שחקו בהתנדבות מלאה...

חבריו של גדי ממכבי ומוינגייט שם למד, שאלו אותי לא פעם, איך אני יכולה לצאת עם גדי, הבוטה, הצועק על השופטים ושלוח רסן על המגרש. האמת היא שלא הרגשתי את כל זה בבית באותה תקופה. הכל נשאר במגרש.

חברי הקבוצה מאז, יכולים לספר על גדי, השחקן, המאמן, יותר ממני על ההתנהגויות שלו בעת המשחק, ביצועים עם הכדור ויחסי חברות שגילה עם כולם.

כל השנים, גדי היה צופה במשחקים של הקבוצה, אם במגרש באופן פעיל או בטלביזיה. באחד המשחקים הללו החליט על הפסקת העישון (הוא היה מעשן כבד ). ב- 15 השנים האחרונות לחייו הוא לא עישן.

גם בתקופת המחלה כולל ימיו האחרונים, גדי לא ויתר על צפייה במשחקי מכבי ראשון בכדור יד בימי שישי לפנות ערב, נתן עצות לשחקנים, העיר הערות לשופטים כפי שנהג תמיד גם על המגרש.

תמיד נרגיש בחסרונו של גדי, הבעל, האב, הסב והחבר – איש משפחה.

אני רוצה לנצל את המעמד כדי להודות להנהלת מכבי ראשון על מתן ההזדמנות לקיים את האירוע ופינת ההנצחה לגדי. לחגית בן אליעזר על היצירתיות, העיצוב הגראפי והביצוע של פינת ההנצחה. למשפחתי שנותנת לי את הכוח, לכל החברים שלא עוזבים ומלווים אותי כל העת.

אני מודה גם לכל מי שטרח והגיע לקחת חלק באירוע ההנצחה".

שמוליק טומשין, חניכו של גדי:
" ביום הזה מתקיים משחק דרבי ותיקים בין שחקניה המבוגרים של מכבי ראשון הצהובה לותיקי שחקניה של הפועל ראשון האדומה. משחק שבו משתתפים מעצבי התרבות הספורטיבית, חדורי האהבה לסמלים שליוו אותם מגיל הילדות, הנערות, הבגרות ועד עצם היום הזה.
המשחק הזה הוא משחק לזכרו של אדם העונה לשם "גדי ריינגולד" ואני, חברי האדומים והצהובים, בקשתי בשם האדומים, לשאת דברים לזכרו ולפעלו של אותו אדם שהייתי מגדירו כספורטאי הראשון שבנה ועיצב את תרבות הכדוריד בראשון לציון.

ובכן, קצת רקע: גדי נולד לפני 65 שנים בראשון לציון המושבה, ברחוב הכרמל 12, ממש ליד בית מכבי הישן. גדי נולד כבן שלישי לחנה ומשה. אחיו הגדולים איתמר זכרונו לברכה ודני שנמצא כאן איתנו ושיחיה עד מאה ועשרים, היו לאנשי מכבי בכל רמ"ח אבריהם. איתמר היה שחקן כדורסל, חניך ומדריך במכבי צעיר. דני שהיה לספורטאי הרב גוני ביותר במשפחה, שיחק כדורסל, כדור יד, כדורגל והוקי, גם הוא היה חניך ומדריך במכבי צעיר. הבית שבו גרו, השכונה היו כולם- מכבי. בית מכבי היה לביתם וכך גם גדי שגדל, הגיע למגרש הספורט של מכבי. בתחילת דרכו הספורטיבית שימש כשוער בכדור יד "אחד עשרה" והיה דרך אגב, גם שוער כדורגל אבל בקבוצה של שכונת התימנים בראשון-בני ציון.

כאשר חלפה תהילת העולם של כדור יד 11 והמשחק השתנה, היה זה גדי ריינגולד שהיה לחלוץ השחקנים שעברו לכדור יד שבע. גדי וחבריו חיברו ביחד את הקבוצה הראשונה בראשון ובכך היו לחלוצים של ענף הכדור יד בעיר שלנו שנושמת את המשחק וחיה אותו ושולטת בהישגיו לאורך שלושים השנים האחרונות.

גדי ריינגולד, הציר המרכזי של אגודת מכבי ראשון של אותן שנים היה גם לשחקן המקצועי והמיומן ביותר.

אדם ברחוב שהיה מתבונן בגדי, לא היה מזהה בו מבנה גוף של ספורטאי מחונן ומוביל. הוא לא היה רזה ושרירי, אבל היו בו כל התכונות שסייעו לו להיות שחקן כדור יד גדול. הוא הבין את המשחק יותר מכל שחקן אחר. הוא הכיר בערכם של שותפיו למשחק וידע בחוכמה גדולה, להפעילם ולהוציא מהם את המקסימום על המגרש ומחוצה לו.

לפני ארבעים ואחת שנים, עזב יאיר קלמוביץ את קבוצת מכבי ראשון וחצה את הקווים והגיע לבית "הפועל" והקים עם קבוצת חברים את אגודת הכדוריד של הפועל ראשון. הקמת הקבוצה הזו הוסיפה מימד מרתק לתרבות הספורט בעיר ראשון לציון. החבורה הנפלאה של הפועל והחבורה המגובשת והמוכשרת של מכבי באותן שנים  שבראשה עמד גדי, היוו את הגרעין הבסיסי להתפתחות ענף הכדור יד בעיר ראשון לציון. האהבה לסמל ולמשחק, הגאווה להיות שיך לקבוצה, הן אלו שבנו את התרבות שהולכת איתנו לאורך כל עשרות השנים והן אלו שקבעו רבות את מהלך חיי כל אחת ואחד מהחברים שנמצאים פה ועוד אלפי בני נוער שמצאו את מקומם על מגרש הכדוריד בשני המועדונים שמפארים את העיר שלנו, אותה אנו כל כך אוהבים.

במוזיאון העיר ראשון, נמצאים מחקרים רבים על הבילויים שלפני כ-127 שנים הקימו את המושבה ראשון לציון. הם היו מעטים ובראשם עמד הבילויי הראשון, זה שהוביל את חבריו ועיצב את הישוב.

במוזיאון הכדור יד שיוקם בעיר, בתפקיד הבילויי הראשון, האיש שהשפיע והוביל את הענף שמורה זכות גדולה לגדי ריינגולד. הוא לא רק שיחק, ריכז, הנהיג והוביל את הקבוצה הבוגרת לאורך שנים רבות ובלט בה כשחקן מוכשר ואיכותי, הוא גם גידל דורות של שחקנים, היה למאמן מוכשר שהעניק לילדים שלמדו ממנו כדוריד את כל הכלים שהיו צריכים לקבל כדי להפוך לשחקני כדור יד טובים האוהבים את המשחק ובעיקר את האגודה.

גדי היה המאמן הראשון שלי, אימן אותי במשך שנתיים כשהייתי בכתה ז` ו-ח`. ביחד איתו זכינו באליפות הילדים הארצית בשנת 1974 והכי חשוב- ניצחנו בדרבי של אותן שנים את הפועל ראשון.


בעת חשיפת פינת ההנצחה, מימין לשמאל: שמוליק טומשין, יוסי גבע, טללית רינגולד, בתה - יערה, ונכדתה ליבי

כאשר שחקניה הבוגרים של מכבי ראשון עולים למגרש להתמודד עם קבוצה מאירופה, עליהם לזכור היטב כי זכות זו נפלה בחלקם בזכותו של גדי ריינגולד שבנה עם חבריו, על מגרש הבלטות הישן, המגרש שהיה ברוב השנים פתוח לרוחות השמים, את המסגרת שנותנת להם את הזכויות להתמודד.

כאשר מתקיים דרבי ילדים, נוער ובוגרים, משחקי הפליי אוף, גמר גביע המדינה וביציעים מאות רבות של אוהדים והמשחק מכריע מי תהיה אלופת המדינה, דעו כי מי שהכריע שהמשחק יהיה ביו הפועל למכבי, אלו אותם חלוצים, אותם בילויים של ענף הכדור יד בעיר והראשון שבהם הוא גדי ריינגולד.

טללית, דני, יערה, עמרי, נופר, בני הזוג שלכם וחמשת הצאצאים, היום אגודת הפועל ראשון בכדוריד מצדיעה לראש משפחתכם –גדי, שהלך לעולמו והוא צעיר בימים, אך השאיר אחריו עשייה גדולה, שליחות חברתית שהצליחה. קחו אתכם לזיכרון את פעלו של אבי המשפחה ודעו כי זכיתם להיות צאצאיו.

יהי זכרו של גדי בליבות כולנו".

אביגדור שרמן, חבר ושותף של גדי בנבחרת ישראל:
" נתבקשתי ע"י טללית, לחפש איזה ארוע מיוחד שהיה לי עם גדי. פשפשתי ביומנים שהייתי כותב בנסיעות הראשונות שלי עם קבוצות הכדור יד לחו"ל.
בשנת 1968 הקימו את נבחרת מכבי ישראל בכדור יד לצורך נסיעה לסדרת משחקי ידידות באוסטריה, צרפת, הולנד ולוכסנבורג. רוב השחקנים היו מאזור רמת גן סיטי, תל אביב נציג ממכבי רחובות ונציג מראשל"צ- גדי ריינגולד.

לפני שאספר לכם שני קוריוזים מהנסיעה, כמה מלים על ההכרות שלי עם גדי. הכרתי את גדי בתחילת שנות ה-60, כדור יד שיחקו על מגרשי כדורגל, 11 שחקנים בכל קבוצה. כדור יד שבע התחילו לשחק בשנת 1964. מכבי ראשל"צ ומכבי רמת גן היו אימפריות ב-כדור יד 11 באותה תקופה. בהמשך הקשר נעשה קרוב יותר גם עקב לימודיהם המשותפים במכון וינגייט של גדי ואודי סלע חברו הנאמן והקרוב.

למעשה החברות שלנו הייתה בשני מישורים: הספורט והביטוח. כאשר גדי חיפש שינוי תעסוקתי, הוא פנה אלי וביקש ממני את חוות דעתי לגבי הסיכוי שלו להצליח בענף הביטוח. נפגשנו מספר פעמים ביחד עם טללית ולבסוף גדי למד והחל לעבוד כסוכן ביטוח. מאחר והייתי המפקח שלו, נוצר בינינו קשר קרוב.

נחזור ברשותכם לנסיעה לחו"ל של נבחרת מכבי: בהולנד, לאחר שסיימנו את המשחקים באוסטריה וצרפת, לקחו אותנו ליומיים של כיף באמסטרדם. המלון שלנו היה ליד פארק ענק ומלא בפעילות של תושבי האזור. המאמן שלנו, ברוך חפץ ז"ל, החליט לעשות רושם על המקומיים וקבע לנו אימון בפארק למחרת בבוקר בשעה 8:00. היינו קבוצה של 8 שחקנים כולל גדי שהחלטנו להניף את נס המרד וקבענו לא להגיע לאימון ולא לענות לטלפון ההשכמה במלון. כאשר ירדנו לארוחת הבוקר בשעה 10:00, ראשי המשלחת קראו לנו והודיעו לנו כי הם מתכוונים להחזיר אותנו לארץ. היו לפנינו 2 משחקים בלוכסנבורג ונשארו רק שבעה שחקנים, כך שהיינו במתח קל מספר שעות ולאחר מכן נעשתה סולחה והמשכנו כרגיל.

האירוע השני היה לפני המשחק השני בעיר ששמה " אש" בלוכסנבורג. באותם ימים שיחקו כדוריד במגרשים פתוחים. אולמות היו רק בגדר חלום. כאשר הגענו שעה לפני המשחק לעירייה, ראינו מגרש חניה גדול ומאחר והיום היה יום ראשון ערכו שם שוק. המארחים אמרו לנו שאנחנו משחקים כאן במקום ושלחו אותנו להתלבש למשחק. לא ידענו אם זו מתיחה או הפתעה. כאשר יצאנו מהחדר שהיה דומה לחדר הלבשה, לא תאמינו אך לא היה זכר לשוק. מגרש החניה הפך למגרש כדור יד חוקי, כולל השערים. מסביב עמדו רוב האנשים שהיו בקניות בשוק לפני כן, עמוסים בסלים ועודדו את שתי הקבוצות. כאשר רצו למחוא כפיים, הם הניחו את הסלים על הארץ, מחאו כפיים ואח"כ הרימו  את הסלים.

בשנים האחרונות לא הרבינו להיפגש אך שוחחנו מידי פעם בטלפון. כל פגישה בינינו הייתה מלווה בחיבוקים והרבה אהבה. אני יודע שדמותו המחייכת של גדי עם הלאפאס (הידיים) הפתוחות שלו ילוו אותי כל חיי".




 



 

חשיפת פינת ההנצחה: 2009