חדשות
חמישי 12 בספטמבר 2013 13:39:41

הכדוריד שלנו/ מאת שגיא דובנבוים
בוא נאמר את זה בלב שלם: אנחנו כראשל"צים גאים, היחידים שבאמת חיכו לפתיחת עונת הכדוריד באופן אמיתי, מתוך אהבה והכרה שזאת הליגה שלנו, הדבר שמאחד ומייחד אותנו מכל מקום אחר.

לפי דעתי ראשון זה המקום היחיד בו ישנם אנשים שמעדיפים את פתיחת עונת הכדוריד על ליגת הכדורגל "המהוללת". אם לומר את האמת, אנחנו האנשים שמחכים לליגה שמשחקים בה עם כל הלב, ליגה שאף פעם לא מאכזבת ותמיד מוכיחה לנו ששווה לראות אותה על פני האחרות.

תחשבו רגע, מה יש בכדורגל שאין בענף שלנו?? דרבי תל אביבי? אפשר להשוות אותו לדרבי בראשון, וניתן לומר שהדרבי שלנו תמיד מספק את הסחורה – לעולם לא ייגמר בתיקו 0-0 משמים, אלא יהיה מותח עד לשניות האחרונות, יספק מהפכים, מהלכים נהדרים, קהל אדיר שתמיד יעודד ולחימה בלתי מתפשרת. לצד כל זה בסיום, למרות המשחק הקשוח, תמיד השחקנים ילחצו ידיים, דבר המראה על הספורטיביות וההגינות בנופנו שלטעמי לא תמיד נזכה לראותו על הדשא הירוק.

צעירים? בכדורגל אנחנו רואים זרים שהם זרים לכדורגל (שלמה שרף במיטבו), שתופסים מקום על המגרש וכך לא נותנים לצעירים לצבור ניסיון ולהתפתח. לעומת זאת בכדוריד נותנים לצעירים את כל הבמה הדרושה: צעיר שמוכיח את עצמו יקבל דקות ואט אט יצבור את הניסיון, ויהפוך לשחקן בוגרים לגיטימי ואף מוביל בקבוצה (אריאל רוזנטל, דניאל פרידמן, דור גבע, עומר גרא, עמית סטלמן והרשימה רק ממשיכה...). כלומר כך בכדוריד בונים את העתיד ומעודדים את הצעירים להילחם על הדקות – לא הופכים אותם לשחקנים אומללים שנכנסים רק כדי להעביר זמן.                                 
בנוסף לכך ניתן להתייחס לזרים בכדוריד, שמשפרים את הענף, משתלבים מצוין בקבוצות, והופכים לחלק מרכזי בכל קבוצה שהם נמצאים בהם ( מאריאן פיליפ, יוליאן סטארט ועוד). בכל הנוגע לזרים ולצעירים אנו נמצאים רמה מעל לכדורגל וגם בפרמטר זה אנחנו מובילים.
תקציב? טוב אז בקטגוריה זו נרשם ניצחון מוחץ לכדורגל אשר מתוקצב בהסכם החדש שעתיד להיחתם בכ100 מיליון שקל לעומת הכדוריד שזוכה לתקציב זעום של כמיליון שקל, דבר לא הגיוני שכן הפערים לא באמת מצדיקים את עצמם . תקצוב זה משקף מצב עגום של הפקרת הענפים הקטנים, ללא כל צדק, שכן הכדורגל לא הוכיח את עצמו בשום צורה, אלא רק מוכיח כל פעם מחדש כמה לא נכון להשקיע בו כל כך הרבה כסף.


עמי
ת סטלמן בדרך לשער, המשחק ה-1 בסדרת הגמר אשתקד. צילום: אריק פרייס

כאוהד ספורט שחיי משידורי ספורט אני אומר בפה מלא ששום ספורט אחר בארץ לא מספק לנו לחימה, שיתוף פעולה ומשחק נשמה כמו הכדוריד. כמו כן במגרש שלנו הישראלים הם אלו ששולטים. כיף לראות חבר`ה ישראלים מתגבשים יחד כקבוצה, באים בלי אגו ובלי מניירות (כי זה פשוט לא בא בחשבון). הכדוריד עדיין לא התקלקל וגם בעתיד לא יתקלקל, שכן אנשים באים אחרי עבודה פעמים רבות, ופשוט לא מתעסקים בשטויות. הם באים מתוך הערכה למשחק, כסף רב לא רואים מזה ומה שמחזיק אותם שנים בתוך הכדוריד זה נטו הספורט.
אני יכול להביא דוגמא אישית שלי ממשחק שלעולם אזכור ומשקף באופן מוחלט את הערכים שציינתי ואת הטירוף שבכדוריד ובייחוד בדרבי של ראשון  -  הסמל של הכדוריד הישראלי.  אני כאוהד מכבי באתי לאחד ממשחקי סדרת הגמר ב2006, לפי דעתי משחק מספר 3. היה משחק צמוד עד לשניות האחרונות ואז קיבלנו עבירה ברגע האחרון – זריקה מקו ה9. תום מטלון, כוכב הקבוצה באותו זמן, לקח על עצמו את הזריקה וברגע של קסם הבקיע, העניק לנו את הניצחון ורגע נדיר לפנתיאון שאני משוכנע שכל אחד מהאנשים שנכחו באולם לא ישכח.
בסופו של יום המשחק המחתרתי שלנו הוא לא סתמי ומיותר כפי שרבים אומרים, אלא הוא המשחק האולטימטיבי – שילוב של כדורגל וכדורסל שמספק לנו את שני עולמות אלו - מצד אחד רגעי קסם בלתי נשכחים ומצד שני קצב ולחימה בלתי פוסקת עד לשניות האחרונות.
הכתוב הינו טור דעה







 
חדשות